החלטה בתיק ב"ש 9680/07

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3083/07, שבו הואשם בעבירות שלהלן: עסקה בנשק, הובלת נשק שלא כדין, שיבוש מהלכי משפט ואי-מניעת פשע - לפי סעיפים 144(ב2), 144(ב) רישא, 244 ו-262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         להלן העובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום, אשר אין חולק כי קיימות בעניינן ראיות לכאורה:

במהלך שנת 2006, בכפר בידו,  תיווך המשיב בעסקת תחמושת, בכך שיצר קשר עם רג'אא בדוואן (להלן - רג'אא) וקיבל ממנו 10 כדורי אקדח עבור מחמוד אלהלסי (להלן - מחמוד). המשיב לא שילם עבור הכדורים, משום שמחמוד היה חייב לו כסף.

מספר חודשים לאחר הספקת הכדורים, נפגשו המשיב ומחמוד עם אדם פלוני וקיבלו ממנו עוד 10 כדורי אקדח בקוטר 7.65 מ"מ.

מששאל המשיב את מחמוד, מדוע הוא נזקק לכדורי אקדח, השיב לו מחמוד כי בכוונתו לבצע פיגוע ירי. לשמע הדברים, אמר המשיב למחמוד שלא יבצע את הפיגוע, ואולם הוא לא נקט כל צעד סביר כדי למנוע ממחמוד לבצע את זממו.

בתחילת שנת 2007, על-פי בקשת רג'אא, הוביל המשיב רובה מסוג "קרבין" במכוניתו, מכפר בידו לרמאללה.

בתחילת חודש יוני 2007 בוצע פיגוע ירי במחסום שייח' סעאד במזרח-ירושלים, שבמהלכו נפצעו חיילי צה"ל. למחרת יום הפיגוע, נפגש המשיב עם דרג'אם עיסא אבו סקראן. דרג'אם סיפר למשיב, כי מחמוד ביצע את הפיגוע. באותה פגישה מסר דרג'אם לידי המשיב מחסנית אקדח וביקש ממנו להחביא את המחסנית. המשיב נענה לבקשה והטמין את המחסנית מאחורי ביתו, בשכונת ג'בל מוכבר.

3.         ב"כ המשיב אינו חולק על כך, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות של עסקה בנשק והובלת נשק, המיוחסות לו בכתב האישום.  הוא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של שיבוש מהלכי משפט ואי-מניעת פשע

 אין מחלוקת, כי העבירות של עיסקה בנשק והובלת נשק מקימות נגד המשיב עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת מחמת אופי העבירות דנן, שהנן עבירות ביטחון, והסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אך בשאלה, האם יש בעניינו של המשיב חלופה למעצר אשר תבטיח את תכלית המעצר.

4.         המשיב הינו רווק בן 26, ועד למעצרו התגורר בבית משפחתו בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים. מתסקיר המעצר עולה, כי המשיב גדל בתנאי עזובה חינוכית, פיזית ורגשית, והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בנשירתו מבית-הספר בגיל מוקדם ופנייה לשוק העבודה. שירות המבחן התרשם, כי במצבי משבר וייאוש נוהג המשיב בדרכים פורצות גבול, דבר שבא לידי ביטוי, בתקופות מסויימות, בשימוש בסמים קלים ובשתיית אלכוהול. עוד התרשם שירות המבחן, כי המשיב הוא בעל אישיות לא מגובשת, עם יכולת מצומצמת לעמוד בלחצים ולהתנגד להשפעה חברתית.  בשיחתו עם שירות המבחן ביטא המשיב שאיפה לניהול אורח חיים תקין.

5.         בשקלו את האפשרות להמליץ על שחרור המשיב בערובה בתנאי "מעצר בית", ציין שירות המבחן כי לא ראה בחלופה זו חלופה מספקת, זאת נוכח התרשמותו מדפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים של המשיב, בנוסף להתרשמות כי סמכותם של ההורים על המשיב אינה אפקטיבית דיה. על-רקע ספקות אלו סבר שירות המבחן, כי תוספת של תנאי מגביל, בדרך של איזוק אלקטרוני, תהווה גורם חיצוני מציב גבולות ברורים למשיב, אשר יהווה כלי עזר להוריו במלאכת הפיקוח. על-כן, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב בערובה בתנאי "מעצר בית" בבית הוריו, בתוספת איזוק אלקטרוני. עם-זאת, מצא לנכון שירות המבחן לציין כי חברת "מיקוד 99" מספקת את שירותי האיזוק האלקטרוני בליווי משטרתי בלבד, והיות שלא תמיד מתאפשר ליווי משטרתי באזור מגורי המשיב, "יכולת הפיקוח האלקטרוני הינה מוגבלת", ויכולת התגובה על הפרות תנאי השחרור בערובה הינה, אפוא, "בעייתית ולא נותנת מענה יעיל במקרה זה" (עמ' 2 לתסקיר המעצר).

6.         ב"כ המבקשת גורס, כי את הסיכון הנשקף מהמשיב לבטחון הציבור, לא ניתן להפיג בחלופת המעצר המוצעת, ועל-כן מתחייב מעצרו עד לתום משפטו. מנגד, סובר ב"כ המשיב, כי ניתן להפיג את המסוכנות בדרך של חלופת המעצר המוצעת בתסקיר המעצר, קרי - "מעצר בית" מלא בבית הוריו.

7.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בעניינו של המשיב כל חלופה הולמת שתבטיח את תכלית המעצר, ואין מנוס מלהורות על מעצרו עד לתום משפטו.

            עבירות בנשק - כמו החזקתו, הובלתו ועשיית עיסקה בו - חמורות מעצם טיבן ומהותן, זאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולבטחון הציבור. נשק, שהוא כלי קטלני מעצם טבעו, עלול לעבור מיד ליד, ובין היתר לגורמים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות חמורות, ואף לידי ארגוני טרור שיעשו בו שימוש לפיגועים. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מהעבירות הנדונות חל על כל חוליה בחוליות השונות בשרשרת העברת הנשק, אף אם זו אינה מודעת לתכלית הספציפית של השימוש בנשק (ראו ע"פ 6909/98 טאהא נ' מדינת ישראל, דינים-עליון נו, 375; ת"פ (י-ם) 231/03 מדינת ישראל נ' זעתרי; ע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל - לא פורסמו).

בבוא בית-המשפט לבחון את חומרתה הספציפית של עבירת נשק הנדונה לפניו, עליו להתייחס, בין-השאר, לנסיבות ביצוע העבירה. הפסיקה סיווגה את נסיבות ביצוע העבירות הנדונות, במדרג חומרה מן הכבד אל הקל, החל מהחזקת נשק לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה ובביטחון הציבור, וכלה בהחזקת נשק שפג תוקף רישיונו. את הנסיבות החמורות ראתה הפסיקה במקרים של החזקת נשק לביצוע פיגועי טרור, לביצוע עבירות פליליות ספציפיות, להחזקת נשק "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית עתידית, ולצבירת כלי נשק על-רקע פעילות אידיאולוגית (ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668).

            במקרה שלפנינו, נסיבות ביצוע העבירה מצויות במדרג החומרה הגבוה, זאת נוכח ריבוי עבירות הנשק שביצע המשיב, פעם אחר פעם, עם מעורבים שונים. ממכלול הנסיבות עולה, כי המשיב ידע שהנשק או התחמושת עלולים לשמש לפיגוע טרור. הוא שמע על-כך ממחמוד, שאמר לו כי הוא עומד לבצע פיגוע ירי באמצעות התחמושת המסופקת לו, והוא אף היה אמור להסיק זאת ממכלול הנסיבות שבהן נתבקש להעביר ולהסתיר נשק ותחמושת, כמפורט בכתב האישום.

            בנסיבות האמורות, אינני סבור כי חלופת מעצר תשיג את תכלית המעצר, ובפרט כאשר ניתן לבצע עבירות כאמור בין כתלי הבית, מה גם שיכולת הפיקוח של הורי המשיב על המשיב הינה מוגבלת אף להערכת שירות המבחן, כמו גם אפשרות התגובה של הגורמים המוסמכים במקרה של הפרת תנאי השחרור בערובה - הכל כמפורט בתסקיר.

            אשר-על-כן, סבורני כי נוכח מהות העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, אין לנקוט בעניינו של המשיב בחלופת מעצר כלשהי, ולפיכך ייעצר הלה עד לתום משפטו.

ניתנה היום, ה' באב תשס"ז (20 ביולי 2007), במעמד ב"כ המבקשת, המשיב וב"כ עו"ד תאבת.